"שריר ההפנמה" : הדרך להפוך הפנמה לא-מודעת, למודעת
איך שלא נסתכל על זה וכמה שנתכחש לזה, בתרגול מעמיק של טכניקות "גוף-נפש" השריר החשוב ביותר עליו אנו עובדים זה "שריר ההפנמה".
הפנמה היא חותמת המאשרת שהתהליך שעברנו הצליח והשינוי התרחש.
טכניקות "גוף נפש" עתיקות וחכמות ככל שיהיו, (יוגה , טאי צ'י, צ'י קונג טכניקות מדיטאציה שונות ועוד ) הבינו כבר אז שכדי להפנים דברים וכדי לשנות תבניות תנועתיות או חשיבתיות – צריך מבנה.
יתרונות המבנה:
מאפשר למצוא את עצמי בתוכו
מאפשר לפרוץ אותו
מאפשר לדעת איפה ההתחלה שלי איפה האמצע שלי ואיפה הסוף .
מאפשר מיקוד
מאפשר זמן לחקור
מאפשר מעקב והמשכיות משיעור לשיעור
מאפשר מקום רב ליצירתיות ושינויים ספונטניים
מאפשר עבודה פרטנית
שינוי תבניות תנועתיות ומחשבתיות – שינויים במוח ובמערכת העצבים
דימוי שיכול להתאים למצב זה הוא סלילת שביל חדש בתודעה. ברגע שמתרגלת מצליחה להשמיע לעצמה דגש תנועתי באופן עצמאי – השביל "המחשבתי" מתחיל להיסלל. והמשמעות היא שדרך חדשה נפתחה. דרך שהיא גם מחשבתית והיא גם גופנית .
תהליך הלמידה של תנועת גוף מתבצע בכמה מישורים:
למידה לא מודעת (חוויתית)– נגעתי באש – למדתי ששם כואב ולא כדאי להתקרב
למידה מודעת – אינפורמציה שאני מעוניינת בה - אמצא דרך להפנים אותה אליי
כיצד מתרחש תהליך למידה מודעת?
ברוב תהליכי הלמידה קיימים 3 שלבים שהפנמה היא אחד מהם. בתהליך ההוראה נדרש לתת משקל ותשומת לב לכל אחד מהשלבים.
1.העתקה – השלב הראשון הוא טכני לחלוטין:
התלמידה מעתיקה את נושא הלימוד בצורה טכנית . כשמדובר בתנועה, המתרגלת תעתיק את מיקום היד, מיקום הרגל תנועת הראש וכו'. זה יקרה בצורה טובה יותר או פחות ועל זה צריך לעבוד ולשפר. זהו השלב בו נוכל להבחין בניואנסים הלא-מודעים צפים ועולים וחושפים את ההתנהלות העצבית-רגשית
2. הבנה עמוקה יותר של התנועה ("חוויה") : נוצרת בעזרת חזרה ו"שינון" של התנועה ולעיתים עבודה מול מראה או מול המורה שנותנת פידבק.
הבנה של התנועה: מה זה אומר "מיקום היד", איזה שרירים ימקמו את הרגל או מי מגן על תנועת הראש וכו'. שלב זה ברובו באחריות המורה – המורה אחראית לספק אינפורמציה "מעשירה" על אותה תנועה שאותה המתרגלת מעתיקה. כמות הידע שהמורה תספק תלויה ביכולות התלמידה וההישגים של שלב 1.
3.הפנמה - משמעותה של הפנמה בהקשר שלנו זה היכולת לזכור את שלב 1+2 ולבצע אותו שיעור אחר שיעור ללא הצורך לשמוע אותו שוב מהמורה. יצירת "דיבור פנימי " מתוך מקום מודע. הידע/מידע שאנו צוברים, יוצר ערוצי מחשבה במוח ולא פחות חשוב - מאפשר לנו חוויה תודעתית חדשה שמעשירה את רפרטואר התחושות שלנו.
ללא היכולת להפנים את הידע שאנו נחשפים אליו – לא נצליח ליישם אותו בחיי היומיום.
הפנמה לא מודעת (תת מודע): "הפנמה" מתרחשת בתודעת האדם כבר מילדות וזוהי הדוגמה הטובה ביותר להפנמה שהיא לא מודעת. כילדים, אנחנו מפנימים תחושות, פחדים, טכניקות להשגת דברים ועוד, ללא המשגה במילים . כל אדם יוצר במהלך חייו תבניות מחשבתיות ותבניות תנועתיות. תבניות אלה, בסופו של דבר , מאפיינות אותו ובונות את ה"אדם שהוא" ומשפיעות על גופו ונפשו (יציבה ,הליכה, תגובות ואפילו רגישות למחלות).
את רמות ההפנמה השונות ניתן לראות כאשר משווים בין עבר להווה. מה היה לנו בעבר ולאן הגענו עד כה. האם הפנמנו תובנה זו או אחרת.
כיצד זה מתבטא בתהליך למידה שקורה בשיעור – חשוב ליצור מסלול ברור של שיעור שאותו יכולה המתרגלת להפנים.
תפקיד המורה-המטפלת הוא להעביר את התנועה לרמת הפנמה מודעת.
באחריות המורה-המטפלת לספק למתרגלים משהו להפנים מעבר לאיך נראה התרגיל.
מורות ומורים רבים מספקים מגוון רחב של תרגילים כדי "להנעים את זמנם" של המתרגלים שלהם – שלא ישתעממו ומשקיעים פחות מידי בהעשרת האינפורמציה על תנועה בודדה.
מורים משקיעים מאמץ ועבודת הכנה רבה לפני שיעורים. ממציאים שיעורים "חדשים" ו"מאתגרים" – שוב, כדי שלמתרגלים שלהם "לא ישעמם" , אך כל אלה, מטרפדים את תהליכי הלמידה ומיצרים שינויים שטחיים בלבד (שרירים חיצוניים). בצורת עבודה זו התבניות התנועתיות הקבועות בתודעתם ובגופם של המתרגלים מוזנות ומשתרשות עוד ועוד .
במילים אחרות, התרגילים הם רק כלי כדי להשיג מטרה גבוהה יותר שהיא התעוררות המודעות. כאשר אני עובדת עם מתרגלת חדשה, אני בודקת כמה שיעורים לקח לה "להפנים" את המבנה שלימדתי אותה. אני במודע, לא משנה את אותו מבנה עד שאני לא רואה שאותה מתרגלת מפגינה שליטה /מודעות "בחומר הנלמד".
בשלב התחלתי זה, המתרגלת מפנימה את מבנה השיעור שלה, יכולה לנוע בו אך עדיין לא מודעת לתמונה כולה. ולא רואה כיצד הוא משמש אותה.
כמורה-מטפלת , כשאני שומעת את המשפט הזה – ברור לי שהמנועים האמיתיים מתחילים לעבוד.
'"מורה הוא מי שהופך את עצמו, בהדרגה, ללא נחוץ."
תומאס קרות'רס
